אתיקה רפואית וביואתיקה ישראלית

השיח הביו-אתי בארה"ב הושפע רבות מספרם של ביצ'ם וצילדרס, אשר בו הוצעו ארבעה עקרונות כלליים לביו-אתיקה – עשית טוב, הימנעות מרע, אוטונומיה וצדק. ביקורות רבות נכתבו על "המנטרה של ג'ורג'טאון" ובכל זאת, היו שהציעו לאמץ עקרונות אלו למסגרת ביו-אתית גלובלית במסגרות בינלאומיות שונות. כנגד הצעות אלו עלו מאירופה קולות שביקשו לערער על העקרונות של ג'ורג'טאון וטענו כי עקרונות אלו אינם מתיישבים עם "ערכים אירופאים" כגון: סולידריות (אחריות חברתית), זהירות וכבוד האדם. ישראל, תחת השפעת הגלובליזציה ותהליכים חברתיים ואקדמיים שונים, הושפעה רבות מידידתה האמריקאית ובתוך כך, זנחה את המורשת האירופאית ונטתה לאמץ תפיסות ביו-אתיות אמריקאיות, דבר שבא לידי ביטוי גם בפסיקה הישראלית. עם זאת, החקיקה הישראלית של שני העשורים האחרונים מגלה תפיסה ביו-אתית ייחודית הנבדלת מזו הקיימת בארה"ב ובאירופה לדוגמה ההסדרים בחוק זכויות החולה (התשנ"ו), חוק החולה הנוטה למות (התשס"ו) וחוק השתלת איברים (התשס"ח) ועוד. בקורס זה נדון בערכים מרכזיים של האתיקה הרפואית במדינות המערב ונבחן מה מתוכה יובא לארץ ומה עבר תמורות בעקבות השפעות תרבותיות, חברתיות ודתיות. בין היתר נבחן את המסקנות של קבוצת מחקר שפעלה בישראל בשנים 2011 – 2013 במגמה להשיב על השאלה האם מתפתחת בישראל ביואתיקה ייחודית ונבדלת.