אסתטיקה ומוסר בעת החדשה

הקשר בין אסתטיקה (או תורת היפה) ומוסר נדון רבות במסורת הפילוסופיה למן העת העתיקה. סביב המאה ה-18 התגבשה מגמה של בחינת האסתטיקה בכלים רציונליים במטרה להעמיד אותה כמדע וע״י כך לייצר קשר ישיר בין טעם ומוסר. מנגד, התגבשה מגמה שטענה כי לא ניתן לעולם להעמיד את האסתטיקה על חוקים אובייקטיביים בהיותה נשענת על רגש. נהוג להציב את האסתטיקה של קאנט בתווך בין שתי המגמות הנ״ל: מחד הוא התייחס לשיפוטים אסתטיים כבעלי תוקף אובייקטיבי, ומאידך, טען כי לא ניתן להעמיד את היופי כמדע הואיל והוא מבוסס על רגש סובייקטיבי. יחד עם זאת, קאנט טען שהיופי מהווה גשר על פני ״התהום הפעורה״ בין חוקיות הטבע ובין החירות המוסרית. 

בקורס נקרא ונדון בקשר בין אסתטיקה ומוסר דרך ניתוח והבנה של שלושת הגישות לעיל ובהשפעתם על גישות מאוחרות יותר באידיאליזם הגרמני וברומנטיקה. השאלות שיידונו בקורס בין היתר: האם שיפוטים אסתטיים הם אובייקטיביים? במה הם שונים משיפוטים מוסריים? מה משמעותם ביחס לטבע האדם ולמקומנו בעולם? מה הקשר בין יופי לטוב המוסרי? בקורס נקרא ונדון, בין היתר, בטקסטים של: באומגרטן, מנדלסון ,לסינג, יום, קאנט, שלינג, שילר, ושלגל.